(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ישראל מפרה את הצווים של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) המחייבים אותה משפטית, על ידי מניעת הכנסה של סיוע ושירותים מצילי חיים לרצועת עזה. מאז חודש ינואר 2024, בית הדין הוציא פעמיים צווי סעדים זמניים המחייבים את ישראל לאפשר מתן שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי במסגרת תביעתה של דרום אפריקה בטענה להפרת האמנה נגד רצח עם משנת 1948 על ידי ישראל.
ב-5 במאי, לאחר התקפת רקטות של חמאס, סגרו הרשויות הישראליות את מעבר כרם שלום וב-7 במאי השתלטו על מעבר רפיח במהלך פשיטתן על האזור, וכך חסמו הכנסה של סיוע לרצועה ויציאת אנשים ממנה דרך המעברים העיקריים הפעילים בחודשים האחרונים. אומנם, לפי האו"ם וסוכנויות הסיוע הלא ממשלתיות, בשבועות שקדמו לכך אפשרו הרשויות הישראליות למשאיות סיוע רבות יותר להיכנס ופתחו מעבר נוסף ונמל להעברת סיוע, אולם ההיקף לא גדל במידה מספקת ולא ענה על הצרכים העצומים. לדברי הארגונים, ישראל המשיכה לחסום הכנסה של פריטי סיוע חיוניים, ורק חלק קטן מהסיוע המוגבל הגיע לצפון הרצועה, ששם הוא נחוץ באופן קריטי.
לדברי עומר שאקר, מנהל תחום ישראל-פלסטין בארגון Human Rights Watch, "אף שילדים גוועים ומתים ברעב ברצועת עזה, הרשויות הישראליות ממשיכות לחסום סיוע חיוני להישרדותה של אוכלוסיית הרצועה, בניגוד להוראותיו של בית הדין הבינלאומי לצדק". לדברי שאקר, "כל זמן שהרשויות הישראליות חוסמות סיוע מציל חיים, נשקפת סכנת מוות לפלסטינים רבים יותר".
ב-26 בינואר 2024, הורה בית הדין לישראל "לנקוט צעדים מיידיים ויעילים כדי לאפשר אספקת שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי הדרושים בדחיפות". ב-28 במארס נוכח "התפשטות הרעב ההמוני", הוציא בית הדין צו ובו סעדים נוספים המורים לישראל להבטיח מתן סיוע הומניטרי ללא הפרעה בשיתוף פעולה מלא עם האו"ם, לרבות באמצעות פתיחת נקודות מעבר יבשתיות חדשות.
הצו, שהוציא בית הדין בחודש מארס, מחייב את ישראל לדווח לו על יישום הסעדים בתוך חודש. עם זאת, נכון ל-2 במאי הרשויות הישראליות ממשיכות לחסום מתן שירותים בסיסיים והכנסה וחלוקה של דלק וסיוע מציל חיים, מעשים העולים כדי פשעי מלחמה והכוללים שימוש בהרעבת אזרחים כשיטת לחימה.
על פי נתוני האו"ם, המספר הממוצע של משאיות הסיוע שנכנסו לרצועה דרך המעברים כרם שלום ורפיח בחודש שלאחר הוצאת הצו, גדל ב-24 משאיות ביום בלבד – מממוצע של 162 משאיות ביום בין 29 בפברואר ל-28 במארס ל-186 משאיות ביום מ-29 במארס ל-28 באפריל. מדובר בכ-37 אחוז בלבד ממספר המשאיות שנכנסו לרצועת עזה בכל יום לפני 7 באוקטובר 2023, אז הסתמכו 80 אחוז מאוכלוסיית הרצועה על סיוע, בשל הסגר הישראלי הבלתי-חוקי שנמשך למעלה מ-16 שנה.
הרשויות הישראליות האשימו את האו"ם בעיכוב בחלוקת הסיוע, אולם ככוח הכובש, מחובתה של ישראל לדאוג לרווחת האוכלוסייה הכבושה ברצועת עזה ולהבטיח מענה על הצרכים ההומניטריים.
בתגובה לללחץ של ממשלת ארה"ב, פתחו הרשויות הישראליות ב-1 במאי את מעבר ארז – מחסום בין ישראל לצפון רצועת עזה – ואפשרו את כניסתן של 30 משאיות הנושאות משלוחי סיוע. לא ברור אם מאז נכנסו משאיות נוספות דרך מחסום ארז. בחודש אפריל החלו הרשויות הישראליות לאפשר גם אספקה מסוימת של סיוע דרך נמל אשדוד. בתגובה שהגישה ממשלת ישראל ב-30 באפריל לעתירה לבג"ץ נגד ההגבלות על הסיוע, היא הודיעה כי בכוונתה לפתוח מעבר נוסף לסיוע בצפון הרצועה.
למרות גידול זה בהיקף הסיוע, הצהיר ארגון רופאים ללא גבולות (MSF) ב-1 במאי כי פריטים חיוניים כמו מכלי חמצן, גנרטורים, מקררים וציוד רפואי חיוני עדיין נחסמים, מעט מאוד מהסיוע מגיע לצפון הרצועה וכי אין "בהירות או עקביות בנוגע למה שמותר להכניס לרצועה".
בתחילת חודש אפריל, יצאו חוקרי ארגון Human Rights Watch לאזור צפון סיני שבמצרים, הגובל ברצועת עזה, ושוחחו עם עובדים של 11 סוכנויות או"ם וארגוני סיוע השולחים סיוע לרצועה. כולם אמרו כי הרשויות הישראליות ממשיכות לחסום את הכנסת הסיוע דרך מצרים. לדבריהם, אף שהיקף הסיוע הוגדל בעת האחרונה, הוא רחוק מלענות על הצרכים העצומים, והחסימה השרירותית של פריטים חיוניים עודנה בעינה.
עובדי הסיוע אמרו כי הרשויות הישראליות לא סיפקו רשימה של פריטים שהכנסתם אסורה, וצוות הבדיקה חוסם מטעני משאיות שלמים אד-הוק, ללא נימוק ואפשרות ערעור. לדברי אחד מהם, "הם מסרבים לתת רשימה [של פריטים שהכנסתם אסורה], ואומרים שזה נקבע באופן פרטני". לדבריהם, נוסף על חוסר השקיפות בתהליך, הרשויות הישראליות בדרך כלל אינן מאפשרות נוכחות של נציגי סוכנות הסיוע במחסומים שמשאיות הסיוע נבדקות בהם.
עובדי סיוע אחרים אמרו כי במקרים מסוימים הרשויות הישראליות אוסרות על הכנסת פריטים שהן מחשיבות כ"דו-שימושיים", כלומר היכולים לשמש למטרות צבאיות, אך אין רשימה ברורה של פריטים כאלה. בתגובה לבקשת חופש מידע לקבלת רשימת הפריטים המוגדרים כ"דו-שימושיים", אמרו הרשויות הישראליות כי הן ממשיכות להשתמש ברשימת הפריטים הדו-שימושיים שפרסמו בשנת 2008. תניה הרי, מנכ"לית ארגון זכויות האדם הישראלי "גישה", אמרה לארגון Human Rights Watch, "אנחנו רואים שהם מפרשים את הרשימה בצורה רחבה מאוד, ובזה אין חדש, חוץ מזה שזה קורה על רקע אסון הומניטרי".
מאז תקפו לוחמים בהובלת חמאס את ישראל ב-7 באוקטובר 2023, הצהירו בעלי תפקידים בכירים בישראל בפומבי על כוונתם למנוע מאזרחים ברצועה מזון, מים ודלק – והצהרות אלה משקפות את המדיניות שהכוחות הישראליים מיישמים. גורמים ישראלים אחרים הצהירו בפומבי כי הסיוע ההומניטרי לעזה יותנה בשחרור בני הערובה המוחזקים שלא כדין בידי חמאס או בהשמדת חמאס.
למתאם פעולות הממשלה בשטחים (COGAT), הגוף הצבאי האחראי על תיאום הסיוע ההומניטרי לרצועה, יש שליטה מלאה על מה שאפשר להכניס אליה. לאחר בדיקתן במצרים, משאיות סיוע הומניטרי חייבות לעבור בשני אתרי פיקוח בשליטה ישראלית: ניצנה וכרם שלום. מרואיינים אמרו כי פעמים רבות משאיות נדרשות להמתין לבדיקות ימים, ולעיתים גם שבועות, בשל שעות עבודה מוגבלות, מספר מוגבל של מכונות סריקה וכן נהלי בדיקה שנוספו מאז ההתקפות על ישראל ב-7 באוקטובר.
אחד מעובדי האו"ם אמר לארגון Human Rights Watch שמזה חודש משאית עמוסה בציוד רפואי ממתינה לבדיקה על הגבול.
עובדי סיוע אמרו כי הרשויות הישראליות מנעו הכנסה של רוב הפריטים שכללו פנלים סולאריים, מנועים, פריטים מתכתיים מסוימים ואפילו פריטים שאוחסנו בארגזי עץ, ללא קשר לתכולתם. לדבריהם, פריטים כמו גנרטורים ומערכות לסינון מים וחמצן נדחים באופן עקבי. כמה עובדי סיוע אמרו כי כאשר פריט בודד במשאית נדחה, נאסרת כניסתה של המשאית כולה.
ארגון Human Rights Watch כתב למשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים ב-2 באפריל וביקש את תגובתו בנוגע לחסימת הסיוע בידי ישראל, אך לא זכה למענה.
כמה עובדי סיוע אמרו כי משאיות מסוימות נדחות שוב ושוב מטעמים לא ידועים. לדבריהם, עובדי הסיוע ניסו לנחש מה היה עלול לגרום לדחייה ושינו את המשלוחים בהתאם, אך לעיתים הם נדחו שוב. "בכל מה שנוגע לדחיות, זו תעלומה", אמר עובד בתוכנית המזון העולמית (World Food Program). "זה לא עקבי. חלק מהפריטים שאושרו להכנסה קודם, נדחים מאוחר יותר".
עובדי סיוע אמרו כי יותר משישה חודשים מאז החלו מעשי האיבה, הסוכנויות נמנעות כיום אוטומטית מהעמסת פריטים חיוניים ומצילי חיים מסוימים על המשאיות, ושולחות רק את מה שהן צופות שיורשו להכניס. עקב כך, פריטים קריטיים, כולל גנרטורים לאספקת חשמל עבור ציוד החיוני לבריאות, למים ולתברואה; פריטים הנחוצים לתיקון תשתיות מים ותברואה; וציוד רפואי כמו מכונות רנטגן נשארים בחוץ, כי הסוכנויות צופות שהם יידחו.
מאז חודש נובמבר, סוכנויות סיוע הגישו לפעמים למשרד מתאם פעולות הממשלה רשימות של פריטי סיוע לאישור מראש. עם זאת, גם כאשר הפריטים אושרו מראש, במקרים רבים הם עדיין נדחים במחסומים. איש צוות תוכנית המזון העולמית אמר כי במקרה אחד קרן האוכלוסייה של האו"ם (UNFPA), סוכנות האו"ם המתמקדת בבריאות מינית ורבייה ובבריאות האם והילד, קיבלה אישור לשלוח לרצועה מרפאת יולדות, אך פעמיים הרשויות הישראליות חסמו את העברתה בגבול, ללא נימוק.
כמה מדינות הגיבו על ההגבלות הבלתי-חוקיות של ממשלת ישראל בהצנחת סיוע מהאוויר. ארצות הברית אף התחייבה להקים נמל ימי זמני ברצועה. עם זאת, בעלי תפקידים בכירים בארגוני סיוע ובאו"ם אמרו כי לא יהיה די בכך כדי למנוע רעב המוני.
בצו הסעדים הזמניים שהוציא בחודש מארס, בית הדין הבינלאומי לצדק קבע כי, "יש צורך דחוף להגדיל את הקיבולת ואת מספרן של נקודות המעבר הקרקעיות הפתוחות לרצועת עזה ולהשאירן פתוחות כדי להגביר את זרימת הסיוע", שכן "אין תחליף לנתיבי יבשה ולנקודות מעבר מישראל לרצועה כדי להבטיח אספקה יעילה של מזון, מים וסיוע רפואי והומניטרי".
לדברי ארגון Human Rights Watch, על הרשויות הישראליות לפתוח בדחיפות מעברים יבשתיים נוספים ולהסיר את האיסורים על הכנסת פריטי סיוע קריטיים. עליהן לספק לסוכנויות הסיוע רשימה של פריטים אסורים. בנוגע לפריטים שהן מתירות להכניס רק עם מפרטים מסוימים, עליהן לספק מפרטים אלה. על הפקחים לספק נימוק בכתב לכל דחייה ולאפשר לסוכנויות לערער על החלטות הדחייה.
ב-4 במאי אמרה סינדי מקיין, אמריקאית המנהלת את תוכנית המזון העולמית, "בצפון רצועת עזה שורר רעב המוני – רעב של ממש – והוא מתפשט דרומה". ב-22 באפריל דיווחה יוניסף כי "1.1 מיליון בני אדם מתמודדים עם רמות קטסטרופליות של רעב".
לדברי שאקר, "מאות אלפי פלסטינים מתמודדים עם רעב המוני ולרבים נשקפת סכנת מוות ברעב בעקבות התעלמותה המתמשכת של ישראל מהחוק". הוא הוסיף כי "מדינות הממשיכות לשלוח נשק מסתכנות בשותפות במעשי הזוועה של ישראל נגד הפלסטינים".
